החלטה בתיק ת"א 43690-03-13

בקשה למתן צווים זמניים.

כעולה מהבקשה ומהתגובות, המבקש 1 והמשיב 1 הם בעלי מניות במשיבה 3 (להלן: " החברה"), כאשר נכון להיום מחזיק כל אחד מהם ב-50% ממניות החברה. המשיב 2 מונה כנאמן של החברה ושימש בא כוחה. המבקש הוא מנהלה היחיד של החברה.

המבקשים עתרו כי בית המשפט יוציא תחת ידיו צווים זמניים אשר ימנעו מהמשיבים 1-2 לבצע פעולות כלשהן בחשבונות הנאמנות או בחשבונות החברה או בחשבונות האישיים שלהם - אליהם הועברו לטענתם כספי החברה.

כן התבקש בית המשפט לאסור על משיבים 1-2 לפעול בשם החברה או לנקוט בכל פעולה הקשורה בניהול החברה או בענייניה או בחשבונותיה, וכן להורות להם שלא להציג את עצמם בשם החברה. המבקשים הוסיפו ועתרו כי בית המשפט יורה למשיב 2 לתת דוח מלא ומפורט, בו יפרט אודות כל חשבון נאמנות שפתח, ויציין את פרטי החשבון ופרטי הפעולות שבוצעו בו.

המבקשים טענו כי יש לקבל את הבקשה - הן לאור הסיכויים הגבוהים כי טענותיהם יתקבלו, והן משיקולים של מאזן הנוחות. באשר לשיקולי מאזן הנוחות, טענו המבקשים כי מימוש הבטוחות עלול להביא לכך כי נכסים של המבקשים ושל החברה יוצאו מחזקתם תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות. עוד צוין כי נוכח החלטות שהתקבלו בחברה, עלולים המשיבים להעלים את נכסי החברה, כספיה וזכויות המבקשים בה. יש יותר מיסוד סביר להניח - כך נטען - כי המשיבים יעשו כל שביכולתם כדי לפגוע במבקשים, וינסו לקבל ולהוציא לפועל החלטות הנוגדות את זכויות המבקש בחברה.

המשיב 1 התנגד לבקשה, ואף טען כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בה. המשיב 2 טען כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף. החברה הצטרפה לבקשה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם המשיב 1 קבל את מניותיו בחברה כנגד ויתורו  על חובה של החברה כלפיו במועד העברת המניות (זו גרסת המבקשים); או שהוא קבל את המניות משום שהסתבר לו כי קיימים בחברה אי סדרים החברה היא על סף חדלות פירעון, ועל-מנת שתהיה לו זכות לדרוש ולקבל מידע ודיווחים כבעל מניות (כגרסת המשיב 1, ר' ס' 49 לתשובתו).

לגרסת המבקשים, הרי שהחברה איננה חייבת עוד כספים למשיב 1. אם זה אכן המצב, אין עוד תוקף לשעבודים שניתנו למשיב 1 להבטחת החובות.

לעומת זאת, אם תתקבל גרסתו של המשיב 1, פירוש הדבר כי החברה חייבת לו סכומי כסף גבוהים. לזכות המשיב 1 עומד שעבוד מדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום לקבל את מלוא תקבולי החברה לרבות זכויות עתידיות וחוזיות. לנאמן ניתנו הוראות בלתי חוזרות כי מלוא התקבולים ממכר הדירות יועברו ישירות לידיו של המשיב 1. אם אכן חייבת החברה כספים למשיב 1, הוא זכאי למימוש השעבוד הזה להבטחת התשלום.

באשר לסיכויי התביעה, הרי בשלב המקדמי הנוכחי של הדיון ניתן לציין כי גרסאותיהם העובדתיות של שני הצדדים הן בעייתיות. באשר לגרסת המבקשים  - כדי שהיא תתקבל, יהיה מקום לבחון את ההיגיון הכלכלי של המרת חובו של המשיב 1, במועד קבלת המניות, במניות - האם השווי המוערך של המניות באותו מועד היה כשווי החוב, ואם לא - מדוע הסכים המשיב 1 להמרה הנטענת. בנוסף, מכבידה על המבקשים העובדה שאין מחלוקת שאין כל מסמך כתוב בו נקבע כי החברה אינה חייבת עוד כספים למשיב 1. זאת ועוד - המשיב 2 הפנה את בית המשפט להסכם הלוואה שנערך לטענתו לבקשת המבקש ונחתם על ידיו ביום 11.9.11. המבקש יצטרך להבהיר את האמור במסמך ואיך הוא עולה בקנה אחד עם טענתו ביחס לוויתור המשיב 1 על החוב. 

הבעייתיות בגרסת המשיב 1 נובעת מהעובדה שקשה לקבל את הגרסה לפיה 50% ממניות החברה הועברו לבעלותו רק כדי שהוא יוכל לקבל דיווח על החברה כבעל מניות. המשיב 1 יצטרך להבהיר מדוע לא ניתן היה לנקוט בפרוצדורה אחרת שתבטיח לו את המידע המבוקש, כמו גם להסביר מדוע הוא קבל דווקא 50% ממניות החברה.

מעבר לכל האמור לעיל, יהיה מקום - לצורך בירור מערכת היחסים בין הצדדים - לקחת בחשבון גם את העובדה כי המשיב 1 הוא אביה של המבקשת 2 (שהיא רעייתו של המבקש 1). יהיה מקום לבחון את המשמעות של פעולותיהם השונות של הצדדים גם על רקע קרבת המשפחה ביניהם. לענין זה יש לציין כי המשיב 1 הגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, בקשה שטרם נדונה, ושההחלטה בה תינתן לאחר שתוגש תשובת המשיב 1 לתגובת המבקשים לבקשה.

במסגרת תשובתו של המשיב 1 לבקשה, הוא ציין כי יום לפני הגשת התובענה הנוכחית, הוא הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, שהוא מבקש שהדיון בתביעה הנוכחית יאוחד איתה. לטענתו, במסגרת התובענה בבית המשפט לענייני משפחה, עתר המשיב 1 כי בית המשפט לענייני משפחה יורה על עיקול כספי הנאמנות.

המשיב 1 ציין כי בית המשפט לענייני משפחה דרש ממנו לצרך את החברה כצד ג' להליך המתנהל בפניו. עוד צוין כי המשיב 1 מסכים כי בית המשפט יוציא צו עיקול על חשבון הנאמנות. צו כזה ייתר לטענתו את הצורך בעיקול בחשבון הפרטי של המשיב 1, שכן הכספים לגביהם קיים חשש כי יועברו - מצויים בחשבון הנאמנות.

כפי שצוין לעיל, המשיב 2 טען בתשובתו כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף.

במסגרת תשובתם לתגובות, טענו המבקשים כי מתגובות המשיבים עולה כי הם מסכימים למעשה להוצאת הצווים המבוקשים. בנוסף, המבקשים התנגדו להוצאת צו עיקול בהתאם להצעתו של המשיב 1, משום שעיקול כזה ימנע מהמבקש 1 להמשיך בניהול החברה לטובתה שלה ולטובת בעלי מניותיה.

עוד צוין כי המשיב 2 הודה כי הוא נטל כספים מחשבונות הנאמנות כשכר טרחתו. במסגרת התשובה טענו המבקשים כי אין ממש בטענת המשיב 1 לפיה במועד העברת המניות על שמו היתה החברה במצב של חדלות פירעון. לגישת המבקשים, אף שהחברה התמודדה באותו מועד עם קשיים, הרי היו לה פרויקטים רבים, והמשיב 1 אף הוסיף להשקיע בה. המבקשים הוסיפו כי מתשובת המשיב 2 עולה כי נדרשת התערבות של בית המשפט בניהול החברה, שכן המשיב 2 מודה כי הוא העיבר כספים מחשבון אחד לשני, הוא מסרב להכיר במבקש כמנהל היחיד המוסמך של החברה והוא עושה בחברה כבשלו.

המבקשים אף טענו כי הסמכות העניינית לדון בתביעות אינה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא דווקא לבית משפט זה.

דיון